<h1>ספר הישר לר"ת — שו"ת סימן נ"ו</h1>
<h2>דף מו:</h2>
[תשובת ר"ת אל הרב ר' יוסף דאורלינש]. וכן טעית בהאי דלך לך תרי זימני. שסברת שמחמת קושיא של כיבשתו דחקתי, אך היא הנותנת פירוש של לך לך תרי זימני. ותירוצים של לבנים ושחורים שאתה מצריך אינן צריכין, אף מקלקלין השיטה, כי פירושי קצר ונוח הוא. תנא מהדר אהיתרא ונסיב קרא לאיסורא משום שנאמר לך לך תרי זימני דמיניה שמעינן איסור לכיבשתו הואיל וכתיבי תרי לך נסיב ליה של איסור [ת"ל לא ימצא] דמשמע אחריות אסור מכלל דכבשתו שרי. וא"ת לא ליכתב רחמנא לא וי"ו ולא ה"א, פרשינן ליה שפיר. כלל זה יהא [בידך] כי מתוך הילוך השמועה ופשוטה אני מפרשה והקושיות סעד כי אפילו כשיש בתלמוד חייב במקום אחד ופטור במקום אחר אנו מתרצים יפה כ"ש קושיות אחרות. כי האי דתניא פ' ג' מינין [נזיר מ"ו ע"ב] נזיר ממורט ב"ש אומרין צריך ונותן על מקומו ויצא מסתברא נמי התם. וכן בפסק רב פפא במלוה על פה [ב"ב קע"ו ע"א] וכן באכלה ערלה ושביעית וכלאים [כתובות פ' ע"א] וטובא נמי איכא, ואני מודה על האמת ולא היתי עושה סניגורין לדברי, כי טוב היה לי למחוק שגיוני מלהעמיד בלא רגלים. ולבך אל ימהר לתרץ בסברות שאינן צריכות, שהשמועות מרווחות, וא"צ לתרץ רוחות. וכן ברוב מקומות איני חושש לתירוצים כגון גבי לחם עוני [פסחים ל"ו ע"א] דר' עקיבא אמר עני כתיב ופירש רבינו זקני דדרש מסורת והלא ר' עקיבא יש אם למקרא אית ליה [סנהדרין ד' ע"א], אלא רבינו ודאי ידע יפה ולא חש להקשות ולתרץ. דעני דהכא ולא תשכב ולא תישכב [סנהדרין נ"ד ע"ב] ושמע שמע [שם ז' ע"ב] ותשא תשיא ויותן דומיא דכי יתן [קידושין נ"ט ע"ב] ועובד דומיא דעבד [פסחים כ"ו ע"ב] בכולהו מודה ר' עקיבא וטובא כי הני ואני פירשתים. ואל תטעה לומר לפי סברתך מבחוץ להיות תימה בעיניך להחמיר במין בשאינו מינו יותר מבמינו. כי אם תתיישב בדבר, ההלכות מוכיחות והסברא טובה, כי הניכר יש לנו לאסור ולא שאינו ניכר. וגזירת הכתוב הוא למאן דאית ליה מין במינו לא בטיל. ומתוך שהורגלת בכך נפלאת בעיניך איפכא.
